פלסים חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' שריר ואח'

פסק דין

לפני בקשה להארכת מועד ובקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ (כב' הרשמת לימור רייך) מיום 12.9.10 בתיק 26-07163-10-9 במסגרתה תוקן שם החייבת בתיק ההוצל"פ אולם הותרו עיקולים שהוטלו ע"ש המבקשת נוכח טענה בדבר עירוב נכסים.

מדובר בתיק הוצל"פ המתנהל לביצוע פסק דין שניתן לטובת המשיבים כנגד חב' פלסים חברה לפיתוח בנין והשקעות (1995) בע"מ (להלן: "החייבת") שכעולה משמה יש לה קשר עם המבקשת. נוכח טעות, תיק ההוצל"פ נפתח ראשית כנגד המבקשת. לאחר שעודכן שמה של החייבת בתיק ההוצל"פ, מצאה הרשמת לנכון להיעתר לבקשה להטלת עיקולים על נכסי המבקשת ולהותיר עיקולים שהוטלו בטרם תיקון פרטי החייבת בתיק וזאת נוכח טענות אודות עירוב נכסי החברות וכיוצ"ב.

ראשית לעתירה להאריך את המועד להגשת בר"ע. הרשמת הנכבדה התירה למבקשת לפעול לביטול העיקולים בהליך מתאים שיוגש לבית המשפט המוסמך. נטען כי המבקשת הגישה תובענה לבית המשפט השלום בפתח תקוה (וזו צורפה לבקשה להארכת מועד) אולם בית המשפט דחה את התביעה מאחר ובא לכלל מסקנה כי מדובר בערעור על החלטת רשם ההוצל"פ ויש להגיש בר"ע. משכך, נתבקשה הארכת מועד להגשת בר"ע.

אמנם, החלטת בית המשפט בתובענה לא צורפה למסמכים שהובאו לפני ולא ברור לי הרקע למתן ההחלטה, האם בהסכמה או לאחר דיון במעמד הצדדים ? מה עוד שככל שהמבקשת סבורה שההחלטה ניתנה שלא בדין, הרי שפתוחה היתה בפניה האפשרות לנקוט בהליכי ערעור.

למרות זאת, המשיבים לא התכחשו להחלטה אלא התייחסו לטענה בדבר טעות בפרשנות החלטת רשם ההוצל"פ.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, מצאתי שיש מקום להאריך את המועד להגיש בקשת רשות ערעור ולדון בבר"ע כבערעור. אפרט.

הארכת מועד להגשת בר"ע מחייבת קיומם של טעמים מיוחדים (ראה תקנה 128(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 המפנה לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ככלל וכפי שטענו המשיבים, טעות של עו"ד אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. אולם, במהלך השנים רוככה ההלכה וזאת בהתחשב בנסיבות שבהן היה מקום להעדיף את עניינו של הטועה על פני עניינו של הצד שכנגד ובית המשפט מצא שלא היתה פגיעה ממשית בהסתמכות של הצד שכנגד על חלוף המועד. יפים לענין זה הדברים שנאמרו ברע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תק-על 2002(1) 746, 747 כדלקמן :

"בעבר נהג הכלל כי טעות שבחוק של עורך דין אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור המועד (ראו: בר"ע 45/76 מדינת ישראל נ' פלורנס, פ"ד ל(617 (2; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, בעמ' 891). כך גם עצם היותו של האיחור קטן אין בו בלבד כדי להצדיק הארכת המועד (ראו: י' זוסמן, בספרו הנ"ל , בעמ' 897). לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד. כך יהיה, למשל, מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש ערעור או עתירה לדיון נוסף. לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה."

(ראה גם : בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון, פ"ד נד(4) 702, 705-706 ובש"א 5326/03 ברזילי נ' יוניברסל וידיאו סקיוריטי, תק-על 2003(1) 3841).

במקרה דנן, ננקטו הליכים שתכליתם לבטל העיקולים במסגרת תובענה שהוגשה (ושהמשיבים היו בעלי דין בה). על כן לא ניתן לומר כי הארכת המועד תשלול את ציפייתו הלגיטימית של בעל הדין שכנגד בהתייחס להותרת העיקולים. בנוסף, כפי שאבהיר בהמשך החלטתי, ספק אם המבקשת טעתה בפרשנות החלטת הרשמת ומשממילא בית המשפט שלפניו הוגשה התובענה הפנה את המבקשת לנקוט בהליך של בר"ע מצאתי שאין מקום לטלטל את הצדדים בין הערכאות השונות ולהרבות בהליכים. על כן, מצאתי להאריך את המועד ולדון בערעור עצמו.

ועתה לגופו של ענין. כב' השופט אלטוביה מגן קבע בבר"ע (ת"א) 2417/05 גל יעד בע"מ נ' ט.א. מכונות מזון וקידוד בע"מ, תק-מח 2005(3), 4541 כי רשם ההוצל"פ מוסמך להטיל עיקול על נכסי צד ג' מכח הלכות של הרמת מסך ההתאגדות. בית המשפט קבע כי :

"הלכה יצאה מידי בית המשפט העליון כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות לשם תכלית כאמור גם בשלב גביית חוב פסוק במסגרת הליכי הוצל"פ. ראה בהקשר לנדון: רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, פ"ד נד (2) 712 אשר אימצה את פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן בבר"ע 487/99; ת"א (י-ם) 2334/04 מיסטר אלקטריק בע"מ נ' אוזן ניסים ...

בהמשך להלכת רשף קבלנים, בנסיבות של זהות מוחלטת בין חברות לכאורה, כאשר קיים חשש ממשי לכאורה כי הקמת החברה האחרת נועדה להבריח נכסים או להעתיק פעילות מתוך מטרה להתחמק מתשלום חוב פסוק, מוצא אני כי יש לאפשר לראות ב’נועה’ כגוף אחד עם החייבות, ולו לצורך הטלת עיקול (קודם מתן אזהרה) כמבוקש במקרה זה. ...

דומה כי לנוהג הפכה התנהלות זו של רישום חברות חדשות, מדי כמה שנים, לאותה מסגרת של פעילות עסקית, כאשר מטרת הקמת החברה החדשה הינה השתחררות מחיובים ומחויבויות והכשלת גביה ונשיה. יציבותם של אורגניים עסקיים, היא נדבך חיוני בבסיסה של כלכלה מודרנית, חזקה ויציבה. החלפת ישויות משפטיות פוגמת גם בבסיס היציבות והאימון במערכת המשפטית. שהרי מה טעם בטורח בניהולה של תובענה כאשר בסופה ימצא הזוכה בפני חברה ריקה כאשר מנגד ניצבת חברה זהה אשר לתוכה רוקנו נכסי הראשונה בדיוק על מנת לסכל את הוצאתה לפעול של אותה תובענה.  הגבלת היכולת להרים את מסך ההתאגדות בין אשכול חברות באופן שזו אינה יכולה שתעשה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית היציבות הכלכלית והמשפטית הכרוכות זו בזו והתכלית שבבסיס סעיף 6 לחוק החברות." 

רשם ההוצל"פ מפעיל סמכות זו כשמוגשת לפניו בקשה ומובאות בה ראיות לכאורה לכך שמדובר בחברה הקשורה לחייבת ונוכח עירוב נכסים או עילות אחרות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות, לא מן הנמנע לראות את נכסי צד ג' כנכסי החייבת לצורך הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ.

החלטת רשם ההוצל"פ ניתנת לעיתים במעמד צד אחד ואז ניתנת לצד ג' (שהוא הנפגע מאותה החלטה) האפשרות לשכנע את רשם ההוצל"פ כי יש לבטל ההחלטה (מכח תקנה 15א (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979).

אם בחר צד ג' להתנגד לעיקול ונוכח המחלוקת העובדתית הקיימת בין הצדדים מטבע הדברים, הבירור בענין זה מתבצע על דרך הכלל בדיון במעמד הצדדים במסגרתו נחקרים המעורבים (ראה בהקשר זה: רע"א 2508/98 מתן. י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3), 26). יוער כי אין מדובר בהליך מלא כפי המתנהל בתובענה להרמת מסך וזה אינו כולל שלב מהותי של גילוי מסמכים וכיוצ"ב, אולם גם קביעות לכאוריות מחייבות לעיתים קיום דיון.

מתוקף מעמדו של רשם ההוצל"פ כסמכות מינהלית (בהליכים מסוג זה) החלטת רשם ההוצל"פ אינה סופית ופתוחה בפני צד ג' האפשרות הקיימת לכל לפנות לבית המשפט המוסמך ע"מ לשכנעו כי לא מתקיים עירוב נכסים בינו לבין החייבת וכי אינו חייב בחובות החייבת ועל כן דין העיקולים שהוטלו על נכסיו להתבטל. אם שוכנע הרשם במסגרת הדיון כי דין העיקול להתבטל, רשאי הזוכה לפנות לבית המשפט המוסמך בתובענה להרמת מסך ואין בהחלטת הרשם כדי למנוע זאת ממנו.

באופן דומה פסקה כב' השופטת שרון-נתנאל בבר"ע (חיפה) 3322/08 גולוביחין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-מח 2008(3) 7000, בנוגע למסגרת הדיונית להכרעה במחלוקת על בעלות במיטלטלין בהתאם לסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. שם נקבע כי על אף הסמכות של כל אחד מהצדדים לפנות לבית המשפט בנוגע לבעלות ברכוש (שם בענין מיטלטלין) הרי שעל רשם ההוצל"פ לקיים בירור במעמד הצדדים ומי שאינו משלים עם החלטתו רשאי לפנות לבית המשפט המוסמך לשנות ההחלטה.